כשהילדים מרוקנים את המגירות

20/06/2018

בסוף שנה הילדים מרוקנים את המגירות בגן, בביה"ס או בחוגי היצירה ומביאים הביתה את כל אוצרותיהם - הציורים שציירו ועבודות שיצרו. קורה שהורה פולט אנחה לא רצונית או מגיב בתנועת יאוש לנוכח השלל הרב, והפנים של הילד מיד משתנות. מה לעשות כדי לכבד את הילד ולהעריך כראוי את עבודתו אבל לשלוט ביבול הנערם ומצטבר?

 

בעבר לימדתי כמה שנים אמנות בבתי ספר יסודיים וזכורים לי סיפורים של ילדים שהביאו עבודה הביתה אבל ההורים קיבלו אותה באדישות ולפעמים אפילו בתגובה של התנגדות. לרוב היא אינה נאמרת, אבל הילד חש בה. בדרך כלל ילדים מאוד שמחים לקחת הביתה עבודה, אבל היו גם מקרים שילד לא גילה התלהבות לקחת, וכששאלתי מדוע התברר שהילד כבר מודע לגורל הצפוי לעבודה כשיביא אותה. 

עבודה של ילדה שיצרה אצלנו בסטודיו עולם דמיוני 

 

העבודות לפעמים באמת מציפות אותנו, ובמשך השנים הן מצטברות, סותמות מגירות וארונות. אלו מהן שעומדות על מדף או על אדן החלון מתמלאות באבק ועם הזמן גם מתפוררות או מתקלפות. גם הורים כמוני שמשוגעים על עבודות של ילדים ורואים בהן עולם ומלואו מתמודדים עם ההכרח למיין. אז איך עושים את זה? איך לשכנע את הילד להיפרד מעבודות ואיך למיין אותן?

 

אספתי כמה טיפים מהניסיון האישי שלי ושל פטריסיה, השותפה שלי:

 

1. ליצור פינה בבית להציג את העבודות

כבר הזכרתי את הפינה הזאת, אבל באמת שווה להקדיש לה כמה מילים כי לא בכל בית עם ילדים היא קיימת. כשנותנים לעבודות פינה משלהן, הן לא ממלאות את כל הבית וניתן ליהנות מהן. זה מותנה בתחזוקה. עם הזמן מתגלה לפעמים שיש עבודות ששרדו את תלאות הזמן וצברו סנטימנטים. מרוב העבודות בסופו של דבר אנו נפרדים.

 

 עבודת קרמיקה של הבת שלי מתקופת ביה"ס היסודי. היא יצרה אותה בחוג קרמיקה. כיום היא כבר גדולה. השבוע קיבלה תעודת תואר ראשון. עשו חשבון כמה שנים היא עומדת על המדף.

 

 

 

2. להציע לילד לטפל בעבודה ישנה

לא כל עבודה שנציב על המדף היא מסטרפיס, ולא כל אחת צוברת סנטימנטים כמו עבודת קרמיקה שנעשתה בסבלנות וברוגע בחוג. כשעל המדף נמצאות עבודות מתקלפות ומגובבות אפשר להציע לילד: "בוא נתקן את העבודה." התגובה של הילד מאפשרת להבין מה היחס שלו אליה. לפעמים הוא אומר בעצמו: "אני כבר לא צריך אותה", ויש שיגידו במילים ברורות יותר בשפה של הילדים: "אפשר לזרוק אותה לפח".

 

פתאום זה נהיה מאוד פשוט. אנחנו מציעים והילד נותן את הפתרון. אבל לא תמיד אנחנו חושבים על כך. תמיד עדיף לסכם את הדברים האלה עם הילד מאשר להעלים עבודות בסתר.

 

בנייה מקרטון וחומרים שונים שהכינה ילדה אצלנו בפינת הקסם. היא הביעה את רצונה לקחת אותה הביתה כדי שתשמש אותה למשחק בפליימוביל שלה. עכשיו היא רעננה אבל בעוד חודש - חודשיים או שלושה העבודה תתמלא אבק ותיראה מיושנת.

 

 

3. למיין ציורים ולשמור בתיקייה מיוחדת

ברוח השיח עם הילד מהסעיף הקודם, כך עושים גם עם הציורים. אפשר להסביר לילד שאנחנו אוהבים את הציורים שלו אבל אי אפשר לשמור הכול ולהציע לו למיין ביחד. לעתים עדיף להניח את שקית הציורים או התיקייה השמנה בצד, ולעשות את תהליך המיון מאוחר יותר, כשבוע, חודש או אף חצי שנה לאחר מכן. יש ילדים שנפרדים מעבודות בקלות, ויש ילדים שנוטים לקדש כל פיסת נייר וזקוקים לזמן. אם הצוות החינוכי בגן או בבית הספר לא עשה את התהליך של המיון עם הילדים, קשה לצפות שעם הבאת "הרכוש" הביתה, הילד יפרד מיד.

 

דבר נוסף שאפשר לעשות הוא להכין תיקייה מיוחדת לציורים. התיקייה עשויה להיות פשוטה: שני לוחות קרטון ביצוע או אפילו קרטון שפירקנו מקופסה גדולה, המחוברים ביניהם ברצועה של בד או ניר. הילד יכול לקשט את התיקייה. בתיקייה ישמרו רק הציורים האהובים ביותר. אפשר כמובן להכין תיקייה משוכללת יותר, ואולי באחד הפוסטים הקרובים נראה גרסה משלנו.

 

 

4. לשמח את סבא וסבתא

להציע תהליך מיון במטרה לתת מהקסם גם לסבא וסבתא. בוחרים עם הילד כמה ציורים לתת לסבא-סבתא, אפשר גם לדודים או לאנשים יקרים ללב. זו גם הזדמנות לראות מה הילד אומר על העבודות, כיצד הוא מתייחס אליהן, אלו מהן חשובות לו ואיזה פחות. רק שימו לב אם לסבא-סבתא או לקרובים יש יחס אוהד לנושא, ואם לא - כדאי להכין אותם ולהבטיח שהמתנה תתקבל בברכה ובכבוד הראוי לה.

 

 פינת נכדים בבית הורי. הנכדים של הורי הם כבר אנשים בוגרים היום, ועדיין הפינה הזאת נשמרת בכבוד מלכים.

 

 

5. לשדרג עבודה

אם יש עבודה שהילד מתקשה להיפרד ממנה אבל היא מתפרקת, דהויה או שלא הושלמה מעולם, אפשר לשדרג. זו הזדמנות טובה לעשות משהו ביחד עם הילד ולהרוויח זמן איכות או לחלופין -להפתיע אותו.

בתמונה למטה רואים חתול מלבד שילד רקם לו את הפנים. זו עבודה שילד התחיל אצלנו בפינת הקסם והתעייף ממנה. יש אצלנו חוג לבנייה ותפירה. הילד רצה להכין כרית אבל נשבר באמצע התהליך. במקום כרית יצרנו מהחתול תמונה.

מצאתי מסגרת ישנה של תמונה שכבר אינה בשימוש. פירקתי אותה והדבקתי עליה שארית בד בצבע אפור. על הבד הדבקתי את החתול. מסביב קישטנו ביחד בצדפים, חרוזים וכפתורים. ההדבקה נעשתה בדבק חם.

אצלנו בסטודיו החומרים זמינים, אבל גם בבית אפשר למצוא מסגרת ישנה, או קרטון מקופסה גדולה או לוח אחר. ניתן לעשות קולאז' מכמה ציורים או לגזור מהציורים חלקים אהובים וכך להרוויח שעת פעילות משותפת. יש גם עבודות תלת מימד שאפשר להדביק על פורמט כזה של תמונה, אבל האפשרות הזאת כמובן מוגבלת לעבודות קטנות יחסית. את יתר הציורים והעבודות מפנים מהבית בהסכמה עם הילד.

 

 

6. לבחור עבודה מיוחדת למסגור ולהיפרד מהיתר.

זו וריאציה לסעיף הקודם. אבל אם קודם היה מדובר בשדרוג וביצירה חדשה שנולדת מהישנה, כאן מדובר בבחירת ציורים שהילד השקיע בהם הרבה עבודה ורגש. זה פתרון שמתאים למי שבאמת מאוד אוהב ציורי ילדים. לא לכולם זה מתאים. רק אספר שאצל הורי עדיין תלויים בבית ציורים של אחי ושלי שציירנו בילדותנו. אמא שלי החשיבה אותנו לגאוני ציור. לא סתם השתמשתי בביטוי שאני המצאתי "גאוני ציור". זאת ההרגשה שקיבלתי מאמא.

 

המילה "צייר" או "ציירת" לא נאמרה בבית, ואני חושבת שאמא שלי, בחושיה, נהגה נכון. אין צורך בהפרזות. המעשים שלה והיחס שגילתה כלפי הציורים דיברו בעד עצמם. היא הלכה לזגג שחתך בעבורה פלטות זכוכית במידות המבוקשות, ובאמצעות קליפסים שנמכרים בחנויות יצירה, יצרה "סנדוויץ'". מאחור יש לוח קרטון, באמצע הציור, ומלפנים הזכוכית. מסגרת פשוטה אבל מחזיקה כבר עשרות שנים (לא אגלה כמה).

 

רביעיית הציורים מימין היא של אחי, והשלישייה משמאל - שלי

 

כשאני מבקרת היום את הורי אני לא נותנת את דעתי למראה של הבית כי אני כל כך רגילה אליו. אבל השבוע הלכתי לבקר אותם במטרה לצלם, ופתאום נדהמתי מהציורים שעדיין מקשטים את קיר חדר השינה שלהם ואפילו את הסלון. כבר שנים לא נתתי את דעתי לכך שציור שלי מכיתה ה' תלוי בסלון. זה מדהים וזה יוצא דופן, אבל אני בטוחה שהאהבה שלי לאמנות באה מהמקום הזה. אמא שלי רחוקה מעולם האמנות כרחוק מזרח ממערב, אבל  בכבוד הרב שהיא נתנה לחלק היצירתי של אחי ושלי היא עודדה שני חובבי אמנות מושבעים. אני מספרת את זה כדי להמחיש כמה חשובים המסרים שאנו משדרים לילדים.

 

 הציור מימין של הנכד איתי, והציור משמאל שלי מכיתה ה' (בערך)

 

 

7. להכין קיר מגטים

לפני די הרבה שנים צבעתי קיר במסדרון בבית בצבע מגנטי, המאפשר הצמדת מגנטים ישירות לקיר הצבוע. אחת הבנות שלי היתה אז בגן, ובכל יום שישי היתה מביאה הביתה את החלה שהכינה בגן וציור לשבת. ציורי השבת היו קטנים במידותיהם (רבע של ניר A4), כאלה שניתן להצמיד לשקית של חלה. הייתה לי בארון חבילת מגנטים, ומיד כשהגיע המשלוח האחיות הגדולות היו מתחננות על נפשן להתחלק אתה בחלה, ואני הייתי מוציאה מהארון מגנט ושפופרת דבק ומצרפת את ציור השבת החדש לקיר המגנטים.

 

עם השנים ציורי השבת התחלפו במגנטים ממסיבות בת מצווש, אירועי משפחה ושמחות עם חברים. השבוע כשצילמתי את הקיר לצרכי הפוסט גיליתי שהשארתי ציור שבת אחד למזכרת, והוא מאוד שימח אותי.

 

 

אני מקווה שנתתי כמה רעיונות וכלים כיצד להשתלט על תוצרי היצירה של הילדים. אשמח לשמוע על רעיונות נוספים. כיצד אתם מתמודדים עם העבודות שהילדים מביאים הביתה. האם יש לכם רעיון מעניין שלא חשבתי עליו? אשמח מאוד ללמוד מניסיונכם.

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

הסיפור שלנו

Please reload

מה מעניין אותך?

פטריסיה גדלה בבית גדול עם הרבה חדרים ודברים מעניינים שקרו בהם מאחורי דלתות סגורות. זיוה גדלה בבית קטן שלא היו בו דלתות כלל.

רוצים לקרוא עוד?

הקליקו על התמונה.

November 16, 2018

July 10, 2018

Please reload

פוסטים אחרונים

סדנאות.jpg

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now