ויהי אור - סיפור מתח לחנוכה

02/12/2018

עשר חנוכיות התכנסו בתנור. זה היה רגע כל כך מרגש בסיומה של תקופה בחוג לקרמיקה. חמישה שבועות לפני החג אמרנו לילדים: תסיימו בנחת את העבודה שאתם עושים עכשיו, ואחריה נתחיל להכין חנוכיה. כל הפיות נפערו. חנוכיה עכשיו? רק נגמר חג סוכות. חנוכה זה עוד המון זמן.

 

יש לכם זמן לתכנן בנחת. תחשבו איך תיראה החנוכייה שלכם. תדמיינו אותה, תדמיינו את בתי הנר, את השמש ואת הסידור שלהם. תעשו אותה כך שהיא תהיה שלכם.

 

כשהייתי ילדה חלמתי על חנוכיה מזהב הנישאת על ידי שני פילים באמצעות החדק שלהם. בתוך לבי רציתי אבל גם פחדתי שמישהו מהילדים יחלום רחוק, יפתח פנטזיה, והמשימה תהיה מאתגרת וקשה לביצוע. את הפילים שלי מעולם לא יצרתי. לא ידעתי איך. אני מקווה שאדע לעזור לילדים להגשים את החלומות שיש להם בראש.

 

נעם ונטע היו זריזים. נטע יצרה חנוכיה שבמרכזה ציפור. עליה יעמוד השמש ומסביבה כל בתי הנר כמו קֶנים קטנים. נעם יצר לשמש הר גבוה ואמר שזה האוורסט. בסוף המפגש הצעתי שנעטוף את העבודות בבד לח ובשבוע הבא הם יוכלו להחליט אם העבודה שלהם גמורה או שהם רוצים עוד ללטש אותה או לשנות בה משהו. יש זמן. בשביל זה התחלנו מוקדם. נטע הודיעה שסיימה. נעם השתכנע לשמור על האפשרויות פתוחות.

 החנוכיה של נעם בהכנה

 

עידן ואליה התלהבו מהאפשרות ליצור מבנה מורכב ומיד ידעו שהן רוצות ליצור צדפה שהנרות יעמדו בתוכה. עידן התחילה לבנות את חלקי הצדפה וכשניסתה לחבר את החלקים ולהעמיד אותם, הצדפה קרסה לתוך עצמה. הלב שלי התחיל לפרפר. אולי יצרתי בילדים ציפייה שאינה במקומה? נשמתי עמוק. החלטנו לבנות תמיכה מקרטון שהמבנה המורכב ישען עליה עד שהצדפה תתייבש ותחזיק את עצמה. נראה שהצלחנו.

 

אליה עדיין עבדה על עבודה קודמת ואני ניצלתי את ההזדמנות להנמיך ציפיות. אמרתי שאולי כדאי לנסות משהו אחר. צדפה זה קשה. "אבל אני רוצה צדפה", היא אמרה. ביני לבין עצמי השתעשעתי במחשבה על שינויי הדורות ועל הדימויים הממלאים את הפנטזיות. אני חלמתי בילדותי על פילים והן על צדפות.

 

עופרי עובדת בסבלנות על החנוכיה שלה. היא תכננה אותה לפרטים ונותרה לה עוד הרבה עבודה לעשות. לא פשוט לסדר שני פרחים שלמים שלכל אחד מהם ארבעה עלי כותרת בשביל שמונה נרות על גבי משטח חימר עגול. איך שלא תסדר ולאן שלא תזיז את עלי הכותרת, חלק מהם יצאו החוצה ממשטח הבסיס. ויש לה עוד תכניות ליצור ציפור כדי להעמיד בה את השמש.

 

 החנוכיה של נטע בהכנה

 

פראן יצרה משטח יפהפה, ועכשיו עלתה השאלה: היכן תציב את הנרות? הרי הם יסתירו את העבודה היפה שעשתה. האם כדאי להניח בצד ולהתחיל חנוכיה חדשה או להמשיך את העבודה הזאת? זו התלבטות. פראן מחליטה ליצור רק מעט בתי נר. זו לא תהיה חנוכיה אבל זו תהיה עבודה יפה שתאיר את החג.

 

שבועיים לפני החג פטריסיה ואני מחליטות לזרז את הילדים שלא סיימו כדי שנוכל לצבוע את העבודות ולהכניס בזמן לתנור. עידן נעדרה שבוע ועוד שבוע. גם נטע ונעם מחסירים שבוע אחד. אני שולחת הודעות להורים. כבר ברור שהצביעה תידחה לרגע האחרון.

 

את המפגש הבא אליה מחסירה, וחלקי הצדפה שלה עוד עטופים בנפרד בבד לח בתוך שקית פלסטיק, מחכים לה שתבוא להרכיב אותם. נעם מלטש את העבודה שלו. הר האוורסט משנה צורה והופך לנעל. ככה זה כשיש גוש חימר ביד שמשנה את צורתו והצורה היא זאת שמובילה את הדמיון. זה תהליך מבורך. עכשיו הוא מלטש את העבודה ויוצר לנעל שרוכים.

 

 החנוכיה של פראן בהכנה

 

פטריסיה יושבת לעבוד עם עופרי כדי לעזור בפרטים האחרונים. בשעה 18.00, כשמסתיים החוג, העבודה של עופרי מוכנה. הציפור עומדת במקום ויש גם פרפר. ההשקעה השתלמה. יצאה עבודה יפהפייה.

 

קבענו לצבוע את החנוכיות במפגש האחרון שלפני החג ומיד לאחריו לשרוף את העבודות ולקרוא לילדים בשבת לקחת אותן. ביום ראשון כבר מדליקים נר ראשון.

 

הגענו לרגע המרגש של הצביעה. אליה מרכיבה את הצדפה בזמן שכל היתר צובעים. הצדפה מאוד מרשימה אבל קשה להרכבה, ואני ניגשת לעזור. הבסיס הצר של חלקי הצדפה צריך לשאת את כל הצדפה. אני מנסה לשדר אופטימיות. הפעם הכנו מראש את המתקן שאמור לתמוך בצדפה.

 

עוברת חצי שעה ועידן עדיין לא הגיעה. ווטסאפ בהול נשלח לאמא שלה. הערב העבודות הצבועות יכנסו לתנור וחבל שעידן תחמיץ. מגיעה הודעה מאמא: "עידן בפסטיגל. אפשר שתבוא לצבוע מחר בבוקר?" כן, בטח. לא התלבטתי לרגע. כל כך רציתי לראות את החנוכיות של כולם מוכנות בזמן.

 

כשהמפגש מסתיים חנוכיית הצדפה של אליה עומדת יפה. היא נהדרת. לתנור היא כבר לא תיכנס לפני החג אבל גם החימר הגולמי יפה.

 

החנוכיה של אליה

 

ביום שישי בבוקר הלכתי לפינת הקסם לפגוש את עידן. פטריסיה נסעה לסדר את הציורים שלה בתערוכה חדשה שבה היא מציגה. כשחזרה בצהרים הלכנו להפעיל את התנור. הודעת ווטסאפ נשלחה: "בואו בשבת בעשר בבוקר לקחת את העבודות."

 

בשבת בשבע בבוקר יצאתי מהבית באופניים לפתוח את התנור כדי שיתחיל להתקרר. הצצתי פנימה אבל קשה לראות את העבודות שיושבות עמוק בפנים. העבודות שלמעלה נראות יפה.

 

בעשר בבוקר פטריסיה ואני מגיעות שוב וגם הילדים הראשונים מגיעים. ההתרגשות בשיא. נעם בא עם אח שלו, ואנחנו מתחילים להוציא את העבודות מהתנור בזהירות. העבודות מסודרות בתנור בקומות על גבי לוחות. אנו מוציאות בזהירות את העבודות ואת הלוחות העליונים. כל לוח שיוצא חושף את העבודות שמתחתיו. העבודות נראות יפה. הנה החנוכיה של נטע והנה של עידן.

 

 החנוכיה של נטע

 

 החנוכיה של עידן

 

כמעט הגענו אל קרקעית התנור, ובקומה האחרונה שלפני כן מתגלה דבר נורא. העבודה של נעם נפגעה. הנעל נפלה. אולי יש סיכוי לתקן. אם נצליח להרים אותה אפשר יהיה להדביק. אבל הגלזורה  נדבקה והנעל מקובעת כרגע לבסיס החנוכיה במצב של שכיבה.

 

החרבון הגדול ביותר קרה לחנוכיה של עופרי. העבודה היפהפייה התפוצצה והתרסקה לחתיכות קטנות. נותר רק הפרפר העדין והיפהפה בשלמותו. אולי היתה איזו בועת אוויר בפנים שגרמה להתפוצצות. אולי איזה פרט בחנוכיה המורכבת לא היה בנוי מספיק טוב. התנור הזה כבר הוציא עבודות יפות, ודווקא עכשיו כשזה כל כך חשוב - אכזבה כזאת גדולה.

 

שברון לב שאין לתאר. זה כאב שקשה להכיל. אי אפשר להתחיל ככה חג. הכאב של הילדה יושב לי בבטן ובגרון.

 

גם נעם מאוכזב. הוא צריך ללכת. במשפחה מחכים לו לקראת נסיעה. אני מציעה לו שיתקשר כשיחזור ונחשוב על משהו.

 

עופרי ואמא הולכות הצדה לעבד את החוויה. אני נותנת להן את הזמן שלהן וניגשת לדבר אתן. זה לא היה פשוט, אבל בסופו של דבר החלטנו לחזור אחר הצהריים ולבנות שוב את החנוכיה. במפגש של אחד על אחד, ועם ניסיון שהצטבר מבניית החנוכיה הראשונה, נוכל ליצור אותה ביחד במפגש אחד. מחר מדליקים נר ראשון. החנוכיה לא תהיה מוכנה להדלקת נרות אבל היא תקשט את הבית ותהיה תחושה של הצלחה.

 

העבודה בחימר מספקת המון התמודדויות: חשיבה, תכנון, יצירתיות, איפוק, סבלנות, אורך רוח, למידה, התמסרות, אהבה לדבר והתמדה. עופרי עמדה בכל אלה בגבורה יוצאת דופן. יצאה חנוכיה נהדרת. 

 

החנוכיה של עופרי 

 

 

 המעמד לנרות של פראן

 

נעם השתלט בקור רוח על המצב והעמיד לבדו את הנעל. אחר הצהרים הוא הגיע לפינת הקסם להדביק אותה ולעשות תיקוני צבע.

 החנוכיה של נעם

 

 

גם פטריסיה ואני הכנו חנוכיות. פנטזית הפילים שלי מהילדות השתנתה והתחלפה בציפור, כמו הציפור של נטע ועופרי. יצרתי חנוכיה נוספת המתארת נוף של כפר, גבעה ומרחב של טבע ושדות. גם פטריסיה יצרה חנוכיה עם בתים של כפר. בכל הבתים ידלקו השבוע נרות חג.

 

ויהי אור.

שיהיה חג חנוכה שמח לכולנו.

 

 החנוכיה של פטריסיה

 

 למעלה - חנוכיית הנוף הכפרי שלי, ולמטה - חנוכיית הציפור

 

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

הסיפור שלנו

Please reload

מה מעניין אותך?

פטריסיה גדלה בבית גדול עם הרבה חדרים ודברים מעניינים שקרו בהם מאחורי דלתות סגורות. זיוה גדלה בבית קטן שלא היו בו דלתות כלל.

רוצים לקרוא עוד?

הקליקו על התמונה.

November 16, 2018

July 10, 2018

Please reload

פוסטים אחרונים

סדנאות.jpg

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now