גן יאיר

10/07/2018

המדור החדש בבלוג: "כביש 73" נועד להראות מקומות מעניינים בסביבה שלנו, כדי שתדעו מה עוד ניתן לעשות בעמק יזרעאל ובסביבתו הקרובה כשאתם באים לביקור בפינת קסם. הפינה שלנו נמצאת בקיבוץ גניגר, היושב בכביש 73. בגוגל מפס ובווייז הקיבוץ מופיע כ"גיניגר".

 

73 הוא הכביש שבין צומת נהלל לצומת תל עדשים ואורכו קצת פחות מ-12 ק"מ. במדור הזה אספר על פינות מיוחדות ביישובים שלאורך הכביש וגם מעבר לו, ברדיוס של עד 30 דקות נסיעה. היעד הפעם יושב ממש על הכביש המדובר. זהו "יעד כביש 73" הארד קור. מדובר בפינת חמד יפהפייה, וחשוב לי לומר שבראש ובראשונה היא אתר הנצחה.

 

 

גן יאיר

אפילו באור השמש החריף של הקיץ מתקבלת כאן פיסה של רוגע. המשחק בין המעוצב לטבעי ובין האור והצל יוצר המון עניין. עם הכניסה לגן שפשפתי את העיניים מתוך קושי להאמין שיש פינה כזאת בארץ ועוד כל כך קרובה לבית שלי. הרי אין בארץ תרבות גנים כמו שיש באירופה. זה נובע גם מהיעדר מסורת וגם מהתנאים המיוחדים שלנו בארץ, הכמעט מדבריים. 

 

 

הגן נמצא בקיבוץ גבת, היושב כאמור בכביש 73 בין רמת דוד ליפעת. כשנכנסים לגבת נוסעים ישר, ובמעגל התנועה המשולט פונים שמאלה. עוברים את אזור המוסך והסככות של הכלים החקלאיים ופונים ימינה בעקבות השלט לגן יאיר. מול הכניסה יש שטח חנייה רחב ידיים. את הכניסה לגן תזהו לפי השער העדין הזה. למי שתכנן את הגן יש טעם משובח. זה ניכר בכל פינה, החל מהכניסה ודרך כל פינות הגן.

 

 

 

הגן היפה הוא פרויקט הנצחה ליאיר צפריר, בן קיבוץ גבת, שנפל בלבנון ב-1995.

 

הלב מתרחב מהיופי שעוטף מסביב מכל עבר, ובו בזמן עולה גם עצבות. בתחושה שלי זו ההנצחה היפה ביותר, שכן היופי מעורר את הרגש. לפחות ככה אצלי זה עובד. המקום מעורר את הצורך לכבד אותו, להוריד הילוך מהרעשים שבחוץ ולהתמסר למה שבפנים. לוקח לי רגע לנשום, לשאוף את המראות, להסתכל בעצב על המצבה הצנועה והיפה החבוקה בקיסוס ירוק ולספוג את כל מה שאני רואה.

 

 

שביל הכניסה נפתח אל רחבה גדולה ואל נוף העמק. הנוף הוא קצת אשליה. כשמתקרבים אל נקודת התצפית פתאום צץ בית גדול משכונת ההרחבה של הקיבוץ המסתיר את הנוף. ההרחבה היא חדשה יחסית. כשהוקם הגן הוא היה במקום אסטרטגי עם פתח רחב לנוף. ועדיין בתוך הגן - זו פיסת גן-עדן.


 

 

ביקרתי בגן בבוקר יום חול ביחד עם פטריסיה, השותפה שלי בפינת קסם, ועם ישראלה, חברה משותפת שלנו. אנו פוגשות בגן את שלמה צפריר, אבא של יאיר. הוא עושה סיבוב בגן בקלנועית שלו להסתכל על פינות הגן ועוצר לשוחח איתנו.

 

מאיפה אתן?

 

אנחנו שכנות מהעמק.

 

אנו מביעות את התפעלותנו ושואלות אותו שאלות על הגן. מי עיצב את היופי הזה? מי עושה את עבודת התחזוקה המרובה? הצמחים מושקים, גזומים ואין עשב אחד.

 

שלמה מתגאה בכך שהוא עובד בגן. אני מבחינה בטרמינולוגיה ומחייכת בתוכי. אני שואלת מי עיצב ותכנן והוא עונה: "אני עובד בגן" - מילים של חבר קיבוץ, כך נדמה לי. זו טרמינולוגיה שמקורה בימים שעוד היה "סידור עבודה" וכל חבר היה עובד במקום כלשהו שסדרן העבודה שיבץ אליו. אם בעל תפקיד בקיבוץ שיבץ סימן שיש למקום העבודה ערך.

 

הגן בן עשרים שנה. שלמה הגה אותו. היתה במקום חורשת אורנים. קטע ממנה עדיין קיים. הרעיון שעלה אז להנצחה היה הפיכת החורשה למקום שנעים לבלות בו, מקום עם גישה נוחה אליו ושולחנות פיקניק. שלמה רצה מקום יפה. הוא ראה בדמיונו תמונות, וכך נוצר הגן. את הפסלים המשובצים בגן יצר אליעזר ברקין, חבר גבת.

 

 

 

הגן אינו רק גלעד של אסתטיקה. הוא ערוך לבילוי בו. במרכזו יש רחבה גדולה. שלמה מספר שעורכים בגן אירועים פנימיים של הקיבוץ: חתונות ומסיבות בר מצווה. למבקרים כמונו שבאים לטייל וליהנות מהגן יש פינות צל עם ספסלים ושולחנות קרן קיימת המוצבים בפינות נהדרות.

 

 

 

 

באחת מפינות הגן יש גזיבו צבוע בצבע לבן. הגזיבו שולח אותי אל המסורת המפוארת של בתי קיץ המוצבים במרכזו של גן מטופח. אני לא יודעת מהו מקורם התרבותי של ביתני הקיץ המוצבים בגנים. עולים בדעתי כרגע כמה גנים יפהפים שבהם ביקרתי והיו בהם ביתני קיץ משגעים ביופיים.

 

רק בשנה האחרונה ראיתי ביתני עץ משגעים מכוסים בציורי טבע סיניים בבייג'ין, ובגן הנהדר של טירת לינדרהוף בדרום בוואריה בגרמניה ראיתי ביתני קיץ עם פיתוחי מתכת משגעים היושבים מול הנוף. נזכרתי עכשיו גם במבנה גזיבו מודרני שהוצב במרכזו של גן הוורדים בפארק הגליל בכרמיאל. הביתן בגן יאיר צנוע, אולם הוא מייצג תרבות הספוגה במסורת, וחיוך רחב עלה על פני כשראיתי אותו.

 

 

לאחר שיטוט בגן אני מגיעה למסקנה שסוד היופי של המקום הוא באמת בשילוב היפה והמדויק שבין קטעי הצמחייה המעוצבת לפינות של הצמחייה פראית.

 

 

פה ושם מאפשרים גם לזה לקרות: קיסוס שצומח פרא פולש לתוך שיח גזוז ומעוצב, ושניהם חיים בשלום ובהרמוניה.

 

 

חלק מרהיטי העץ בגן התיישנו וצועקים הצילו. מרגישים שהם בני עשרים. אבל הצמחייה מתוחזקת לעילא.

 

 

חיפשתי ברשת דברים שנכתבו אודות יאיר צפריר. בן 21 שנים היה במותו, אדם צעיר כל כך. הוא חי בין שתי מלחמות: נולד ב-12.11.73, במלחמת יום כיפור, ונפל במלחמת לבנון האינסופית.

 

באתר של סיירת גולני נאמרו עליו דברים בחן ובחום:

 

בעיצומה של "מלחמת יום כיפור" נשתלבה צווחת חייו הראשונה בייללת אזעקת הסירנות. בן זקונים למשפחת צפריר, חמישי במניין האחיות והאחים. ראשית חייו המסלול הרגיל של בן קיבוץ רגיל. בית ילדים, פעוטון ובו שמונה זאטוטים, מחלות הילדות, הצעצועים, המשחקים, הבכי והצחוק הכל כרגיל, כאחד התינוקות...

 

לא הכרתי את יאיר צפריר, אבל הגן היפה, פרי רוחו של אבא שלו, מחייה את זכרו של מי שהיה פעם תינוק ואחר כך ילד, נער ובן משפחה אהוב.

 

על יאיר צפריר ז"ל, באתר של סיירת גולני

 

 

אני יושבת על ספסל מול ברכת הדגים. פטריסיה אוספת חומרי טבע מעניינים שמצאה מתחת לאחד העצים. ישראלה מלקטת נוצות של ציפורים. למרות שמדובר בגן עם צמחים גזוזים ומעוצבים זהו גם מקום עם הרגשה של טבע. אנחנו סופגות עוד קצת מהשקט והיופי ונפרדות מפיסת גן העדן הזאת שזימנו לעצמנו בבוקר של יום חול. בטח עוד נחזור.

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

הסיפור שלנו

Please reload

מה מעניין אותך?

פטריסיה גדלה בבית גדול עם הרבה חדרים ודברים מעניינים שקרו בהם מאחורי דלתות סגורות. זיוה גדלה בבית קטן שלא היו בו דלתות כלל.

רוצים לקרוא עוד?

הקליקו על התמונה.

November 16, 2018

July 10, 2018

Please reload

פוסטים אחרונים

סדנאות.jpg

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now