גלגולים חלק ב' - אוהל ביתי

 

לפני קרוב למאה שנה ישבה קבוצה של צעירים שעלתה לארץ מרוסיה היכן שנמצאת היום העיר עפולה ועסקה בבנייה של בירת העמק. הם גרו באוהלים וכתבו מכתבים בנר ובמיץ לימון לחבריהם שנותרו ברוסיה ועסקו שם בפעילות ציונית מחתרתית. לימים הקימה הקבוצה הזאת את קיבוץ אפיקים, אבל באותם הימים עסקו חבריה בניפוץ אבני חצץ וערבוב מלט. באחד הימים כתב לוניה לחבריו ברוסיה:

 

חברים שהציצו לאוהל הבחורות הזדעזעו לגלות שהוא קושט כמו סלון בורגני. צעיפים נתלו בו בתור וילונות, מגזרות ניר דמויות מפיות תחרה הודבקו ליריעות הברזנט, וקטיפת בורדו שריפדה בעבר את אחת המזוודות היתה פרושה על פח הנפט שניצב באמצע האוהל בתור שולחן וכיסא לסירוגין. כונסה אספה לדיון בגנדרנות הזאת, ולוניה מילא את עטו  במיץ לימון וכתב ללובה דוח קודר:

"מסתמנת התנוונות. הבחורות החדשות ששלחתם לנו קלקלו את הקודמות, ועכשיו מתעקשות כל הארבע על זכותן לגור באוהל ביתי".

 

המכתב שהיה או לא היה, מופיע בגרסתו של אסף ענברי על קורותיהם של אותם צעירים, בספרו "הביתה".

 

 

אסתטיקה היא צורך

אני משתעשעת בפנטזיה על הנשים הקדמוניות,  הלקטות-ציידות. מעניין אם היו מקשטות את פתח המערה או את מרחב מגוריהן, ובמה קישטו? האם באבנים קטנות או בעלים וענפים? האם קישטו את עורות החיות שמהן הכינו בגד או נעל? בשלב מסוים של ההיסטוריה ברור שכן. הנה תמונה שמצאתי באלבומי התמונות שלי, שצילמתי במוזיאון הטבע בזלצבורג. 

 

 

סגפנות ואסתטיקה - נשמע אוקסימורון. לא בהכרח 

אמא שלי היתה מקשטת פעם את הבית בציורים של אחי הצעיר ושלי כשהיינו ילדים. היא התייחסה אלינו כאלה גאוני ציור. לא פחות מזה. זכור לי ציור בצבעי ידיים שאחי צייר בגן. אמא לקחה קלקר והצמידה לו את הציור בסיכות. את הלוח עם הציור הניחה על מדף בבית. המדף היה מאולתר. הוא לא היה מוצמד לקיר אלא מונח על לבנים.

 

הסגפנות הזאת כנראה עברה לאמי מהוריה, ומשהו מזה עבר גם אלי. נראה שאי אפשר לברוח מהשורשים. אני כל כך אוהבת את הדרך שבה היא קישטה את הבית. מסתבר שהצירוף של פשטות ואפילו סגפנות ביחד עם אסתטיקה אינו מופרך.

 

ניצול הקיים

אנחנו חיים כיום בחברת שפע, ויכולים להרשות לעצמנו חפצים נאים. אבל דווקא השפע העצום מביא גם לצורך בהאטה ובניצול הקיים. פטריסיה מנצלת כל גרוטאה ליצור ממנה משהו. אנחנו חברות, ולפעמים אנחנו נוסעות ביחד לראות תערוכות ולטייל. קרה לא פעם שהלכנו ברחוב ופתאום פטריסיה אמרה: "תראי איזה דבר מעניין". לא קל לטייל עם פטריסיה. אני חושבת על מילים לפוסטים שלי והיא חושבת על חפצים. בטח לא קל לטייל גם אתי, כי הראש שלי לפעמים במקום אחר.

 

את המריצה החלודה שבתמונה פטריסיה הפכה לעציץ דו צדדי. בצד אחד היא שתלה רגלנית, ובצד השני פרחים מקרמיקה וגם מכחולים ישנים ממרחב האמנות, שכבר היו בדרך לאשפה. כל חפץ מוצא אצלנו בית.

 

 

כל החצר שלנו מלאה בעציצים תוצרת בית. הם נשתלו בכלים מקופסאות שימורים, מבקבוקים, מצמיגים או מכלי חרס שנשברו ואצלנו בכל זאת מצאו להם פינה.

 

 

והנה מסגרת ישנה של תמונה שהפכה למנורה.

 

 

אז מה היה לנו כאן?

פח נפט שהפך לשולחן וכיסא. ריפוד של מזוודה שנפרש כמפה, צעיף שנתלה כווילון, מריצה ישנה שהפכה לעציץ בחצר, מכחולים ישנים מקשטים את המריצה, קופסת שימורים שהפכה לעציץ תלוי, כפתורים ישנים ומיותמים הודבקו לעציץ ומסגרת של תמונה הפכה למנורה.

 

אם גם אתם יצרתם משהו חדש מחפץ ישן נשמח לשתף תמונה בבלוג. אנא שלחו לכתובת המייל שלי: zivara5@gmail.com

 

אתם יכולים ליצור משהו עכשיו. הרגע הזה שבו הדמיון מגלה בגרוטאה פוטנציאל למשהו אחר וחדש הוא כמו רגע של הארה. זו תחושה נהדרת. נשמח לתגובות ולסיפורים שלכם כאן למטה. האם התנסיתם בזה? האם אתם מתחברים לכל הג'נקיאדה הזאת? האם זה מדבר אליכם או שאתם מעדיפים מוצרים אלגנטיים יותר?האם מצאתם בפוסט השראה? המשוב שלכם מאוד חשוב לנו.

 

ייעעככ

Share on Facebook
Please reload

הסיפור שלנו

Please reload

מה מעניין אותך?

פטריסיה גדלה בבית גדול עם הרבה חדרים ודברים מעניינים שקרו בהם מאחורי דלתות סגורות. זיוה גדלה בבית קטן שלא היו בו דלתות כלל.

רוצים לקרוא עוד?

הקליקו על התמונה.

November 16, 2018

July 10, 2018

Please reload

פוסטים אחרונים

סדנאות.jpg

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now