בשביל האמנות בעמק יזרעאל

15/08/2018

על השביל

בעמק יזרעאל יש כמה מוסדות אמנות וגלריות המציגים אמנות בת זמננו ובעיקר אמנות ישראלית ומקומית. כל מוסדות התרבות והאמנות האלה פועלים בסטנדרטים גבוהים. המיזם "בשביל האמנות" נוצר כדי לקדם את המודעות לעשייה הנעשית בהם ולהביא אותה לתודעה של הציבור. וכך, בכל אחת מהגלריות או החללים המוזיאלים הנמצאים בשביל תמצאו מידע על האחרים.

 

את רוב השותפים לפרויקט אני מכירה, פרט לגלריה אחת שבה טרם ביקרתי. מדי פעם אספר על מוסד אמנות אחד מתוך החמישה שבשביל. הפוסט הזה מציג את הגלריה בספרייה ומרכז ההנצחה בקריית טבעון. בסוף הפוסט ישנם קישורים לכל הגלריות והמוזיאונים שלאורך השביל.

 

 השביל המוביל אל מרכז ההנצחה בקריית טבעון

 

 

מרכז ההנצחה בטבעון

על גבעה הסמוכה לצומת קריית טבעון נמצא מרכז ההנצחה לבנים של טבעון שנפלו במערכות ישראל ולידו אנדרטה גדולה. המבנה של מרכז ההנצחה מוצל ומוסווה בין העצים. ממגרש החניה שלידו הוא כמעט בלתי נראה. הכניסה נעלמת לחלוטין מהעין ומגיעים אליה דרך שביל קצר וצר המוקף צמחייה.

 

 

המבנה מכיל שתי קומות. במרכז הקומה הראשונה נמצא חדר הנצחה עגול ובתוכו מונצחים שמות כל הנופלים. החלל של החדר פתוח לגובה ויוצר תחושה של חרדת קודש ואווירה מיוחדת מיד כשנכנסים למקום. הגלריה לאמנות נמצאת למעשה סביב חדר ההנצחה ובמכלול חדרים נוסף הקיים בקומת הכניסה. בקומה השנייה יש ספרייה גדולה וחללי תצוגה נוספים.

 

 החלל הכנסייתי של חדר ההנצחה

 

בחודש יולי ביקרנו פטריסיה ואני במקום. התערוכות שראינו אמנם עומדות להינעל ב-25.08, אולם רוב הזמן מתקיימות במקום תערוכות כלשהן, פרט לימים של החלפת תערוכות. אני מעלה כמה רשמים משתיים מהתערוכות שראינו כדי למלא את הפוסט בתוכן, ואם תגיעו לאזור אני ממליצה לבדוק מה קורה ולבקר במקום. אני משערת שתצאו עם תחושת מלאות ושהתערוכות שתראו ימשיכו ללוות אתכם עוד זמן מה כפי שגם לי קרה.

 

 חלל התצוגה המקיף את חדר ההנצחה

 

 

הבלוז הצבעוני של שימי שניידר

שימי שניידר מוכר ממסעדת החומוס "מומוס" שברחוב האלונים בטבעון. שניידר הוא גם איש חברה רב פעלים וכן גם מוזיקאי וצייר אוטודידקט. גישתו החברתית ניכרת בציוריו הססגוניים שיש בהם בעיני כישרון מתפרץ והרבה רעננות והומור. הוא מתאר פינות מהאזור דרך נקודת מבטו הסובייקטיבית.  הציורים הם על משטחי קרטון או דיקט. לבחירת המצע יש משקל בעבודות ונראה כאילו הוא מצייר בנונשלנטיות. התיאורים לכאורה ריאליסטים אבל נגיעת המכחול שלו קלילה, והיכולת מעוררת קנאה. אני יכולה להעיד על עצמי שהתקנאתי בו שככה הוא מצייר והכל מתוך התנסות ולימוד עצמי. זה נראה לי לא חוקי ולא הוגן העניין הזה.

 

כיוון שצילמתי מעט דוגמאות בלבד מן התערוכה אני מצטטת קטע מהטקסט המלווה אותה:

"הדמויות, המקומות והסיטואציות, אותן הוא בוחר  לצייר מסביבתו הקרובה, מייצגות עבורו את הבלוז של המקום – רכבת חולפת בשדות העמק, נגן חצוצרה מגיח מתוך הצמחייה, רקדנית מרחפת בשמיים בפירואט רחב, נערות עושות קפה על גבעות שייח הבריק, מטוס קרב נוחת בעמק בין מגידו לג'נין, פועלים קוטפים מלונים ומעמיסים אותם על עגלה."

 

הבלוז של שימי שניידר מאוד ססגוני ומכלול העבודות יוצר פסיפס מעניין.

 

 

 

 

 

 

 

מזיגה, תערוכתה של טלי בלומנאו

במתחם חדרים סגור על רקע קירות לבנים מציגה טלי בלומנאו קבוצות של עבודות. בעבודותיה היא משלבת בין רדי מייד – חפצים מחיי היום יום, או גופים גדולים הנראים כרדי מייד לבין נגיעות קלות בקו גרפי נקי. הנגיעות האישיות עשויות להיות בקו מכחול נקי ומדויק או בחוט דק המרפרף בחלל. 

 

טלי בלומנאו היא אמנית שהחלה את דרכה מעולם העיצוב, והדבר ניכר היטב בעבודותיה. השפה מאוד נקייה וגרפית. היצירה נוצרת מהחיבור ומהמזיגה שבין כל חלקיה, כאילו היא רוקחת את היצירה במעבדה.

 

בתערוכה שלושה מקבצי עבודות. האחד נראה תעשייתי, רב עצמה, קר ומלוטש. בשני המקבצים האחרים החפצים והפריטים שבהם משתמשת האמנית הם קלילים מאוד, חלקם גופי זכוכית שקופים. בינהם יש מסננות, חוטים ושקיות ניר חומות. הכל כאן קליל יותר. השפה ב"בתי המרקחת" האלה מאוד מעודנת.

 

במבט ראשון העבודות כולן נראו לי קרות ולקוחות מעולמות התעשייה והמעבדה, אבל במבט שני הגופים הקרים הפכו למקצב ולקומפוזיציה של כלים וחומרים. מול עיני הם הפכו למגרש משחקים. יש אובייקטים המייצרים אסוציאציות אישיות חזקות, כמו למשל המסננת שחוט הרקמה האדום זולג ממנה. היו צירופים שנראו לי עדינים, אסתטיים ויפהפים, מרפרפים בחלל. חיבורים מעניינים יצרו אובייקטים חדשים כמו החיבור שבין החוט השחור הדקיק לשקיות הניר החום.

 

 

 

 

 בשבילי זו היתה תערוכה שהצריכה ממני זמן התאקלמות והותירה אותי עם תחושות שליוו אותי גם ביציאה ועוד זמן רב לאחר מכן. זו הסיבה שאני לא אוהבת לראות הרבה תערוכות בבת אחת. מעדיפה זמן כדי לתת לדברים להיספג ולשקוע.

 

שתי התערוכות שראיתי בקומה התחתונה מלאו אותי ואחריהן הרגשתי שכבר קשה לי לצלול שוב לעולם לגמרי חדש. לכן אני מסיימת כאן ומעדיפה לוותר על תיאור תערוכת הצילום שבקומה העליונה ולא לחטוא לה.  

 

 

 

ליד הזמן

ביציאה ממרכז ההנצחה התרשמנו מפרויקט קרמיקה מקומי מקסים. משתתפי הפרויקט בחרו שיר או טקסט קצר להטמיע במשטח קרמיקה. מגוון הטקסים היה מעניין ויצר פסיפס ססגוני. אהבתי במיוחד ציטוט מתוך "כימים אחדים" של מאיר שלו שאותו קראתי לפני שנים.

 

 

 

 "ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק על-ידו"

 

ממרכז ההנצחה נסענו הביתה וחזרנו אל היום יום שלנו. החיבור ליום יום משמעו להיות חלק מהתנועה בעולם ומגלגל הזמן, אבל לי נדמה שלפעמים ביום יום אני נוטה להיות בצד הדברים. אני מסתכלת על השעון כדי לראות מתי יעבור הזמן. ואילו בבועה של מרכז ההנצחה ובחוויה של התערוכות הייתי לחלוטין בתוך העולם שלי ובחוויה שזימנו לי האמנים.

 

ומי עוד נמצא בשביל האמנות?

 

מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע

 

הגלריה לאמנות ישראלית בסמינר אורנים

 

בית חנקין - מרכז מוזיאלי רב תחומי, נמצא בכפר יהושוע

 

גלריה אורייתא בהושעיה

 

הפוסט הזה נכתב במסגרת סדרת כביש 73. זו סדרה שנותנת מקום לפינות ייחודיות בעמק יזרעאל, במטרה לתת רעיונות למי שרוצה לבוא אלינו לפינת הקסם ומחפש עוד משהו מעניין באזור. מי שהצטרף לבלוג בפוסט הזה ברוך הבא. אני מזמינה לקרוא על הסדרה ומטרתה כאן.

 

מקווה להתראות אתכם כאן במערכת התגובות. מקווה גם לראות אותך בפוסט הבא. יש עוד הרבה סיפורים, מקומות ותכנים שמחכים לעלות לבלוג בתורם. הולך להיות מגניב. אם עוד לא נרשמתם לעדכונים כדאי להירשם. אני מאמינה בכל לבי שהולך ונרקם כאן תוכן ייחודי ובלעדי. 

 

Share on Facebook
Please reload

הסיפור שלנו

Please reload

מה מעניין אותך?

פטריסיה גדלה בבית גדול עם הרבה חדרים ודברים מעניינים שקרו בהם מאחורי דלתות סגורות. זיוה גדלה בבית קטן שלא היו בו דלתות כלל.

רוצים לקרוא עוד?

הקליקו על התמונה.

November 16, 2018

July 10, 2018

Please reload

פוסטים אחרונים

סדנאות.jpg

© 2023 by Salt & Pepper. Proudly created with Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now